השלמת הגאולה וקיום הציוויים המוסריים־חברתיים [יד-יז]

שני הפסוקים הראשונים ( יד-טו ) בקטע זה , לרבות המבנה ההשוואתי "כא ^ ר ... כן , " ... הם מעין חזרה על הרעיון המובע בפסוק יג , בסיום הפיסקה הקודמת . גם הקריאה "אל תיראו " בסיומו של פסוק טו היא חזרה על סיומו של פסוק יג , ואפשר שמדובר בחזרה מגשרת ( ראה לעיל , בפירושנו ל ב , טו , ( המלמדת על סיומה של תוספת ששובצה בחומר . גם שני הפסוקים הבאים ( טז יז , ( הפותחים ב " אלה הדברים אשר תעשו , " הם חזרה כמעט מדויקת על הציוויים המוסריים חברתיים שאת קיומם תבעו "הנביאים הראשנים " מדור האבות ( ז , ח-ט , ( אלא שאי קיומם של אלה , שהביא לחורבן ( ז , י-יד ) אינו מניע את זכריה להציגם כתנאי לגאולת "בית ןהוךה , " וכך הופכת החזרה עליהם , בדומה לפסוקים יד-טו , למיותרת . [ יד ] כאשר זממתי להרע לכם , בהקציף אבתיכם אתי . תוכנו של פסוק זה , לרבות השימוש בפעלים זמ " ם וקצ " ף , הוא חזרה על נבואת הפתיחה של זכריה ( א , ב , ו . ( לפועל זמ " ם ( ולשם "מזימה ( " יש בדרך כלל משמעות שלילית של תחבולות רשע , אך במקורו הוא מציין יכולת תכנון וחכמה , ורק הקשרו הוא המקנה לו את משמעותו השלילית ( תהלים לא , יד ; לז , יב ; משלי יב...  To the book