זמנו של חגי

מבוססות . הביטויים המעידים על כך כביכול אינם כרוניסטיים ייחודיים , אלא מופיעים גם בספרות הדויטרונומיסטית ובספר ירמיה . כך "ויער ה' את רוח " ( חגי א , יד ) המופיע בספר דברי הימים ובעזרא , אך גם בירמיה נא , א , יא וכיוצא בזה השימוש ב ' ביד ' בנוסחת השליחות . גם אם יש במסגרתו של ספר חגי סממנים של חידוש הברית , אין זה הופך אותה לכרוניסטית או למאוחרת לזמנה ( מושגים כ " שמע בקול ה , "' או "ירא מפני ה "' הם במובהק דויטרונומיסטיים . ( הדבר רק מאשש את מעמד הביניים של הספר בין ימי בית ראשון לימי בית שני . אין לדעת אם אכן משמר הספר את מהלך הדברים ואת התאריכים כפי שהיו באמת ; גם במרחק זמן קצר אין ערובה לכך שסדר הדברים נשמר כהוויתו . הרושם הוא שכותב המסגרת חי באותם זמנים ; קשה להניח שהיה זה הנביא עצמו ונראה שמישהו מבני חוגו , כגון זכריה , הוא שרשם את דברי חגי ותיעד את זמנם ונסיבותיהם . חגי ניבא בימי שיבת ציון , תקופה שתחילתה בהצהרת כורש בשנת 538 לפה " ס , אך הוא אינו רומז כלל לימים ראשונים אלה . הוא נשא את דברו שמונה עשרה שנים אחרי כן . כותרות נבואותיו קובעות לו פרק זמן קצר מאד : כל נבואותיו נפרשות...  To the book