1 טז ] על כן יזבח לחךמו ויקטר למכמרתו , כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בראה . כשם שחתם הנביא את פסוק טו במלים המקדימות את המסקנה , "על כן , " כך פותח הוא באותן מלים עצמן את פסוק טז . המסקנות שמסיק הנביא לגבי הדייג , הוא הגוי הכשדי , מייאשות ומטילות ספק בקיום משפט וצדק בין עמים . המסקנה הראשונה היא עדיין בתחום משל הדייג : הדייג שהצליח בדיגו מזבח " לחךמו , " כלומר מקריב קרבנות לרשתו , שבה העלה את הדגים , ומקטר "למכמרתו , " כלומר מקטיר קטורת לאותה רשת ששלתה לו דגים . והנימוק בא מיד לאחר המסקנה : "כי בהמה שמן חלק 1 ומאכלו בךאה , " כלומר : הוא עובד את רשתו מכמרתו מפני שתודות לה זכה למנת חלקו שהיא שופעת ושמנה , ולמאכל משופע וךשן ( בריא . ( המסקנה שמשום כך הוא מזבח ומקטר נמצאת עדיין בתחום המשל , ואילו המשך הדברים עובר לנמשל . 1 יז ] העל כן יריק חרמו ותמיד להרג גויס לא ? ו 1 מול . הנביא שואל בתמיהה האם לא ברור הדבר מאליו שמפני שהצליח הדייג כל כך בהשלכת הרשת , מילא אותה והריקה , ימשיך להשליך את חךמו רשתו ו"יךיק" אותה ? בפשר חבקוק מקומראן הגירסה היא : "על כן ןךיק חךבו , " כלומר : משום כך הוא שולף את חר...
To the book