מבוא

הפרק הוא נבואת זעם על נינוה וציפיה למפלתה הקרובה . נחום מכנה בתחילת הפרק את נינוה "עיר דמים " המלאה כחש וגזל , ואחר הוא מתאר את בוא האויב הדוהר ברחובותיה ומפיל בה חללים ( א-ג . ( בהמשך רואה הנביא בנינוה זונה שהאל שופט אותה משפט זונה ( ד-ז . ( להלן הוא פונה אליה בשאלה רטורית : האם היא איתנה ומוגנת יותר מנוא אמון , שגם היא ידעה מפלה ותבוסה והלכה בגולה ( ח-י ) ל כל גדולתה ועוצמתה של נינוה לא יעמדו לה , ומפלתה תהא נחרצת ( יא-יוז . ( כל העמים ישמחו לשמע מפלתה , כי כולם סבלו מידה סבל רב ( יט . ( [ א ] הוי עיר ךמים , כלה כחש , פרק מלאה , לא י מיש טרף . ' הנביא פותח ' את נבואת הזעם על נינוה בקריאת התוכחה "הוי" ( השווה ישעיה א , ד ; ה , ח , יא , יח , כ , כא , ועוד ) ומכנה אותה "עיר דמים , " כלומר העיר שאנשיה שפכו את דמי העמים . נחום מאפיין את פשעיה בשלושה אופנים . האופן הראשון הוא "כלה כחש , " כלומר העיר כולה מךמה . האופן השני הוא "פרק מלאה , " כלומר העיר מלאה גזל . " פרק" מופיע כאן בהקבלה ל"כךזש " מצד אחד ול"טךף" מצד שני , ונראה שהקבלתו ל"טךף " היא החשובה , שכן מצאנו במזמור תהלים את השורש פר"ק...  To the book