בנבואה זו מאשים הנביא את ראשי העם וקציניו , שעליהם מוטלת האחריות על קיום המשפט , בגזילת עניי העם ובעשיקתם . את סמיכות הנבואה לפרק ב אפשר להסביר בקשר התוכני שבינה ובין שתי הנבואות שבפרק זה , וגם בקשר האסוציאטיבי המילולי שלה לנבואה הקודמת לה . הנבואה הקודמת פותחת בהזכרת "יעקב " ו"ישראל" ( ב , יב , ( וכך פותחת גם נבואה זו ( ג , א ;( הנבואה הקודמת מסתיימת במלה "בראשם " ( ב , יב , ( ואילו זו פותחת בפנייה ל"ואשי ? עקב . '' " שארם " "שאר עמי " שבנבואה זו מזכירים את הביטויים "שאלית ישראל"שבנבואה הקודמת . ? בנבואה זו משתקף הקיטוב החברתי בעם : השכבה השלטת והמנהיגה , זו העושקת ורעת המעללים , מזה , ודלת העם , ההמון העשוק , מזה . עם העושקים נמנים גם השופטים , שעשו יד אחת עם הגבירים , וכולם כאחד הגדילו את הונם ורכושם . עיוות המשפט הוא מוטיב חוזר אצל מיכה ( ג , ט , יא ; ז , ג , ( והוא שכיח גם בנבואות ישעיהו , בן דורו ( א , י , יז , כא-כג , כו ; ה , ז , כג . ( ב , יב " ןתד אש'מנו כצאן בצרה , כעדר בתוך הךברו . " תמונת האל הרועה , המקבץ את עמו עזדל למקום מבטחים , היא עיקרה של נבואת נתמה זו . הי שהגלה את...
To the book