תובענותן של נשות שומרון ההוללות [ד, א -ג]

[ א ] שמעו הךבר הזה . זוהי לשון פתיחה של נבואה , כמו ג , א ; ה , א . פרות הבשן אשר בהר שמרון . עמוס מכנה בכינוי "פרות הבשן " את נשי העשירים מהר שומרון , היכולות לזלול ולסבוא תודות לכך שהן עושקות את הדלים והאביונים . הביטוי "אשה נגדה " שבפסוק ג מוכיח בוודאות שמדובר כאן בנשים , למרות השימוש בפעלים " שמעו" ובמליות "עליכם " ו"אתכם " ממין זכר . ? "הבשן " הוא איזור בעבר הירדן המזרחי , המשתרע משני צידי נהר הירמוך . הוא כולל את חבל הגולן , אך גם שטחים שמדרום לירמוך . הבשן היה ידוע מימי קדם כאזור בעל כרי דשא דשנים שגידלו בו פרות משובחות . מעיקרו לא היה הכינוי "פרות הבשן" כינוי של גנאי , שכן " פר , " "פרה " ו " עגל" נחשבו ליצורים שערכם רב לבני האדם , ובמצרים הקדומה היתה אלה ( חתחור ) שתוארה בדמות פרה . כך , למשל , פירש רד " ק את הכתוב : "וךמה נשי המלכים והשרים הגדולים לפרות הבשן לפי שהן בעלות תענוג והן שמנות ויפות . " אך אין ספק שעמוס תוקף את הנשים הללו על תאוות המותרות שלהן : "האמרות לאדניהם הביאה ונשתה ;" למענה הן מוכנות לעשוק דלים , ונראה על כן שהכינוי "פרות הבשן" היה בפיו כינוי של לעג וגנאי ...  To the book