מבוא

פתיחתו של פרק ד " , כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא , " יוצרת קשר עם נבואת אחרית הימים שבפרק ג ומציבה את הנאמר בו כשלב נוסף ברצף האסכטולוגי של דברי יואל . את המאמר הפותח בפרק ד , "אשר אשיב את שבות יהודה וירושלים , " יש להבין כקביעה כרונולוגית : כאשר אשיב לארצם את אלה שלא שבו עדיין , אותם "ובני ןהוךה יבני ץ ישלים" ( פסוק ו ) שהורחקו מעל גבולם , וה ' הוא ה"מעיךם מן המקום" שאליו הוגלו כדי להשיבם ארצה . בעקבות השיבה תבוא גם השבת גמולם של הגויים בראשם , ששיאה יהיה הורדתם אל " עמק יה 1 שפט" כדי להישפט עמם שם "על עמי ונחלתי ישךאל אשר פזרו בגויים ואת ארצי חלקו , " ושם גם ייחרץ דינם . תודות לישועה שיושיע ה' את עמו ולגמול שיגמול לגויים ייוודע בכל הארץ שה ' אלוהי ישראל שוכן בציון הר קודשו , ירושלים תהיה קודש "וזרים לא ןעברו בה עוד . " מצרים ואדום תהיינה לשממה כעונש על דמם הנקי של בני יהודה ששפכו , "ןיהוךה לעולם תשב וירושלים לדור ודור ? . " הפרק מורכב משבע פיסקאות : . 1 פסוקים א-ג . בפסקה זו הדובר הוא הי , ונאמר בה , ש " בימים ההמה ובעת ההיא , " כשישיב ה ' את "שבות יהודה וירושלים , " יקבץ את כל הגויים...  To the book