קשרים לשוניים־ספרותיים ומבניים בין פרקים א-ב

פרקים א ו ב מצטרפים למסכת ספרותית אחת . פרק א פותח את המעגל בתיאור מכת הארבה המכלה את הדגן והתירוש והיצהר . הגפן , התאנה והרמון נשדדו מפךים ; האדמה ובני האדם בושים ואבלים והבקר והצאן , כמוהם כחית השדה , נאנקים מרעב ומצמא , שכן אפיקי המים יבשו בשל הבצורת הקשה . והנביא קורא אל הכהנים לקדש צום ולקרוא עצרה : "בית ה ' אלהיכם ןזץקו אל ה "' ( א , יד ? . ( סיומו של פרק ב סוגר את המעגל בתיאור היענות ה' וישועתו . האדמה , שתוארה בפרק א כאבלה " ) שדד שדה אבלה אדמה , " א , י , ( נקראת לשמוח : "אל תיךאי אךמה גילי ושמחי" ( ב , כא ) בהמת השדה שהיתה נאנחת ונבוכה בהיעדר מרעה בשל הבצורת : "כי אש אכלה נאות מדבר ( א , יט , כ , ( מתבשרת : "אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מךבר" ( ב , כב ) עכשיו , כאשר נענה ה' לתפילתם , מסתבר כי : " ויורד לכם גק \ ם מורה ומלקוש בראשון" ( ב , כג , ( " כי עץ נש י א פךיו תאנה וגפן נתנו חילם " ( ב , כב , ( " ובני ציוץ גילו ןשמחו בה' אלהיכם" ( ב , כג ? . ( לעומת פרק א , שבו נאמר "כי שדד דגן , הוביש תירוש אמלל יצהר" ( א , י , ( הרי בפרק ב , עם בוא הישועה " ? ומלאו הגרנות בר = ) דגן...  To the book