נבואותיו של הושע מצויות בטווח שבין הפולמוס הפוליטי לדרשת המוסר הדתית . בכמה מהן נשמעת נימה לירית , כמעט אירוטית ; באחרות אנו מוצאים פולמוסנות סאטירית . במגוון הנרחב של המבעים הרטוריים אין הושע שונה מנביאים אחרים בני זמנו ואף לא מירמיהו , שניבא יותר ממאה שנה אחריו ; ועם זאת טבוע בהם ייחודו , שעיקרו מעברים חדים מתוכחה לפיוס , שבהם משתקפים יחס אמביוולנטי ומצבי רוח מנוגדים ; ריגוש גובר והולך , שסימניו סגנון אליפטי , קפיצות ממבנה תחבירי היפוטקטי ( חלקי משפט מקושרים זה לזה במליות חיבור ומליות זיקה ) למבנה פאךאטקטי ( החסר מליות חיבור ומליות זיקה בין חלקי המשפט , ( והתחלפות דימוי אחד במשנהו . ככל שהוא נינוח ומפויס יותר , ונשימתו ארוכה יותר , לובשת נבואתו צורה מסודרת יותר מבחינת הסגנון , המבנה והמקצב . לכך אנו עדים בעיקר בקטעים הליתורגיים של נאומיו , כגון בקינה הלירית : "איך אתנך אפךים / אמגנף ישךאל / / איך אתנך כאךמה / אשימך כצבאים / / נהפך עלי לבי / ! חד נכמרו נחומי" // ( יא , ח-ט ; וראה עוד : ו , א-ג ; יד , ו-ח ;( וככל שהוא נסער יותר בתוכחתו כן מתרופפים המבנה השירי התקבולתי והקשר שבין משפטי ...
To the book