סיפור הריפוי של מעיין יריחו [יט-כב]

הסיפור הוא מסוג הלגנדה הפשוטה . עניינו מעשה ישועה שעשה אלישע למען תושבי העיר שסבלו מן המים הרעים , והוא מכיל את רוב האלמנטים האופייניים ללגנדה הקצרה . אנשי העיר פונים אל אלישע ומתארים לפניו את מצוקתם : 'ץהמים רעים והארץ משכלת . " אין הם מבקשים במישרין את התערבותו , אלא רק מתלוננים לפניו על מצוקתם . צורת פנייה זו מביעה את יחס היראה כלפיו , ואף כי משתמעת ממנה ציפייה לעזרתו , ניתנת לו האפשרות להימנע מכל פעולה בלי לאבד מכבודו . ? יסוד הספק איננו קיים בסיפור זה . אלישע מצווה מיד שיביאו לו צלוחית חדשה מלאה במלח , והוא משליך אותו במקום נביעת המעיין . פעולתו של אלישע נושאת אופי מאגי : הצלוחית חייבת להיות חדשה , כדי שהפעולה תצליח ( השווה שופטים טז , יא ; שמואל א ו , ז . ( לפעולה מתלווה מאמר בשם ה : ' "כה אמר ה : ' ךפאתי למים האלה , לא יהיה משם עוד מות ומשכלת , " אך אין ספק שהיגד זה טפל לפעולה המאגית , ואין לו כל תפקיד ממשי בביצוע הנס . אפשר שהמלים "כה אמר ה "' נוספו ביד שנייה , והמאמר "לפאתי למים" וגו ' הוא מעין לחש המתלווה אל מעשה הכישוף של השלכת המלח למקור המים . ? אנשי העיר הפונים אל אלישע ה...  To the book