החרטה ומגפת הדבר [י-טו]

דוד התעורר מעצמו לחרטה על מימוש המפקד : y t לב דוד אתו . " רק אחר כך בא גד הנביא להודיע לו על העונש , אך העמיד לפניו בחירה בין שלושה אסונות : רעב , מפלה צבאית וךבר . הפנייה של גד לדוד היא כעין תשובה לחרטה של המלך . ההתוודות לא הועילה , ואין להשיב את העונש . גד מדבר אל דוד , כאילו הכוונה לעונש פרטי על המלך : "בחר לף ... ואעשה לך ... התבוא לף ... נקף ל ? ני צליף ןהוא רך 9 ף ... באתנו" ( יב-יג . ( אולי בכך באה על ביטויה חומרת החטא של המלך : הוא התחזק לספור את העם , ועל כך הוא נידון לפי בחירתו ; כאילו היה זה מאורע בין ה' לדוד . ? אפשר שצורת דיבור זו נועדה להבליט עד מה נתון גורלו של העס בידי המלך ועד היכן זהה הגמול האישי כביכול עם פורענות העתידה לבוא על ישראל . הוא קיבל לכתחילה את הדין , ולא ניסה לבקש רחמים על העם שלא חטא . רק לאחר שהמגפה פגעה קשות בעם , אומר הוא , שהצאן לא עשה דבר : "ך 1 הי נא ? ךף בי ובבית אבי" ( יז * . ( האם רצה המחבר לומר , שלכתחי לה נדהם דוד מגזירת העונש לאחר שהודה בחטאו , ולא העלה טיעון עיקרי , שהוא לבד חטא ? מכל מקום , רק לאחר שביקש עונש על עצמו ועל בית אביו , אמר ל...  To the book