חסד ועיוות דין בתיאור שובו של דוד לירושלים

דוד הבורח מפני אבשלום נהג בנדיבות רוח כלפי שמעי בן גרא במנעו את אבישי בן צרויה מלהרגו ; אולם בה בשעה עיוות דין , כאשר מסר את כל רכושו של מפיבשת לציבא תוך שמיעת צד אחד בלבד . שניות מעין זו בגישה מאפיינת גם את שיבתו של דוד לירושלים , למלכותו . דוד גילה נדיבות רוח ועשה מחוות פיוס כלפי שבט יהודה וכלפי עמשא בן יתר . הוא אף גמל לברזלי הגלעדי על עזרתו הרבה לו ולנאמניו בשעותיהם הקשות . במיוחד בולטת נדיבות הרוח , שגילה כלפי שמעי בן גרא במנעו בשנית את אבישי מלהרגו . כנגד זאת , בולט יחסו הנוקשה של דוד למפיבשת . הכתוב מעיד על מנהגי האבל שנהג מפיבשת בגלל בריחת דוד ( כה . ( דוד יכול היה להיווכח בעיוות הדין שבשפיטתו הנחפזת להעביר את רכושו של מפיבשת לציבא , ובכל זאת לא תיקן את פסק דינו אלא למחצה , משפסק עתה לחלוק את קרקעותיו ושל מפיבשת חלק כחלק בין מפיבשת לבין ציבא . דוד איננו מניח למפיבשת להשמיע את טענותיו בפירוט . הוא מפסיק אותו מדיבורו ופוסק את דינו . בכך מדנים דוד , כי אזהרתו של שמואל בנאום " משפט המלך" ( שמואל א ח , ( שבו תיאר את מנהגו של המלך העריץ , הנוטל קרקעות מנתיניו ומוסרם לעבדיו , אכן מתגש...  To the book