פרשת דוד ובת־שבע בפרשנות הקדומה ובמחקר הספרותי

ועמון ; ואילו הכנעתה הסופית של ארם נעשתה במועד מאוחר יותר ( ראה המבוא לפרק ח . ( [ מנ"ל ] הסיפור על דוד ובת שבע מהווה נקודת מפנה בתיאור מלכות דוד . עד פרק יא התרכז המחבר בתיאור עלייתו של דוד והישגיו הממלכתיים . אולם משעה שחטא , פוקדת אותו שרשרת של אסונות אישיים וממלכתיים . חומרת חטאיו , כמסופר בפרק יא , מתבררת במיוחד לנוכח ההשוואה עם עשרת הדיברות , שכן דוד עבר על שלושה איסורים המנויים בהם : . 1 "לא תךזמד אשת רעף . 2 ; " "לא תנאף . 3 ;'' "לא תךצח . " כבר במקרא עצמו ניכרות שתי גישות קוטביות למעשים אלה : מחבר ספר שמואל חשף פרשה זו במלואה וללא ניסיונות לריכוך החטא או לצידוקו . כנגד זאת , בעל דברי הימים השמיט לגמרי פרשה זו , שאיננה נאה לכבודו של דוד ? . ההתלבטות נמשכת לספרות חז"ל . תנאים ואמוראים , וביניהם אפילו רבי יהודה הנשיא , חברו יחדיו לפרש את הפרשה שלא כפשוטה ולמצוא צד זכות לדוד , בקבעם : " כל האומר : דוד חטא - אינו אלא טועה " ! את חטא הניאוף עם אשת איש הם מבטלים על פי המימרה ש '' כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו . " כלומר : בת שבע קיבלה גט מאוריה עוד לפני יציאתו לשדה הקר...  To the book