אבנר ובני צרויה בקינת דוד

המחבר ביקש להטעים , שצערו של דוד על מות אבנר נבע מהתרגשות אמיתית ומיחס של הערכה לאבנר . אפשר להוסיף עוד , כי אולי היה צער זה מעוגן נם בתחושת אובדן של תומך נאמן . דוד הועיד בןדאי את אבנר להיות שר צבא , כנראה ליד יואב . אך אין להתעלם נם מנימוקים פוליטיים ; המלך להוט היה לשכנע את העם , שאבנר היה קרוב ללבו , ושאין להעלות כלל על הדעת , כי רווח לו במותו של בן נר משום קרבתו לבית שאול . המחבר רומז גם להיבט זה : "וכל הץ . ם הכירו וייטב בעיגיסם ככל א 7 & ץשה ה ? 3 לך { עיני כל הץם טוב" ( לו . ( העם השתכנע , "כי לא הןתה 3 זה ? ןלך להמית את אבגר 15 נר" ( לז . ( יש להניח שבדברים אלה השתקע אמנם הד להלך הרוח שבזמן ההוא . לנוכח הסכסוך הארוך שבין בית שאול לבין בית דוד ציפה העם לאיחוד הממלכה ולהפסקת המלחמה . נראה שמעשי אבנר , ככל שהיו ידועים לעם , ישרו בעיניו , וכרגיל בעת חולשה כמה העם למנהיגות תקיפה ? . אין להתעלם נם מהעובדה , שהתאבלותו של דוד על אבנר משתלבת במכלול התנהגותו לאחר מות שאול : הריגת העמלקי ; הקינה על שאול ויהונתן ; הפנייה לאנשי יבש גלעד ואחר כך - נקמת רצח איש בשת ודברי הצער על מותו ( ד , ט...  To the book