הכרזת גאולה ונחמה [יד-יט]

נראה ששיקולי עריכה הם שהביאו להצמדת דברי הרגעה , נחמה וישועה לתוכחה הקשה שבפסוקים הקודמים . כך מובע המסר החיובי : אין מטרת התוכחה אלא להשיב את העם לאלוהיו , שיגאלו ממצוקותיו . מבעד לדברי הנחמה עולה מצבו הקשה של העם בירושלים לאחר שיבת ציון . הבטחת האל כי ישכון עם הנדכאים , עם שפלי רוח , משקפת את תחושת העם הבאה לידי ביטוי בפסוק יז : "בעון ב ^ עו לןצפתי" ונו . ' התחושה בקרב העם , שהאל מזניחו , עולה במפורש בפרק נח , ג : "לקלה צמנו ולא ךאית , " ואילו ההבטחה "בי לא לעולם אריב ןלא flwr אקצוף" ( פסוק טז , ( היא תשובת הרגעה לתחושה זו . * בפתיחת הקטע נשמעת הקריאה : "סלו סלו פנו ךךך הרימו מלשול מךךך עמי" ונראה לכאורה , שלפנינו ' המרצה לצאת מבבל , כגון הנבואות בפרקים מ-מח , שהנביא מבטיח בהן , כי הדרך מבבל לארץ תהיה קלה וסלולה ( מ , ג-ד ; מא , יח-יט ; מח , כ-כא ועוד . ( אולם אין כאן תיאור של דרך ממשית , והדברים אינם אלא מעין מדרש או פירוש לנוסח נבואותיו של ישעיהו השני : הנביא משווה כאן לקריאות מעין אלה אופי סמלי מופשט , ובכך . הוא מפרש את דברי קודמו , באופן שיהיו אקטואליים נם לעם היושב בירושלים , ש...  To the book