השבת במקרא ובדורותיו

השבת תופסת מקום חשוב בדת ובמחשבת המקרא . על כך מעידים הן היקף תחולתה על כל רובדי העם ותפוצתה במקראות קדומים ומאוחרים , והן עובדת היותה המצווה היחידה שיסודה הונח כבר בסיפור מעשה בראשית ( בראשית ב , א-נ , ( והמועד היחיד שצוין בגולת הכותרת של חוקת התורה , בעשרת הדיברות ( שמות כ , ח-יא ; דברים יב-טו ? . ( טעמים שונים ניתנו במקרא למצוות השבת . בפרשת עשרת הדיברות שבספר שמות מובא לה נימוק תיאולוגי קוסמי : "כי ש > ץת ימים ץשה ה' את השמים לאת האלץ ... וינח ביום הטביעי , על כן ה' ברך n ^ יום השבת ויקדשהו '' ( שמות כ , י , והשווה לא , ז ; בראשית ב , א-ג . ( כלומר , חובת האדם לשבות בשבת נובעת מחובת החיקוי למעשה בורא עולם . עליו לכבד את שהאל קידש . בפרשה המקבילה בספר דברים , תכלי תה של השבת היא בעלת אופי חברתי הומאניטרי : "למען ינוח עבךף ואמתף כמוף , " ונוסח שונה במקצת של רעיון זה בא ב"ספר הברית הגדול" ( שמות כנ , יב . ( הכתוב בדברים פרק ה אף קושר את השבת ביציאת מצרים : " תכלת כי עגד היית כ . ץךץ מצרים ויצאף ה' אלוץיף משם ... על פן צוף ה' אלהיף לעשות את יום השבת" ( שם , יד . ( נימוק היסטורי זה בא...  To the book