פרק נב

[ א ] לא יוסיף יבא בך עוד עלל וטמא . ביהדות אין הטומאה נחשבת חטא . זהו מצב פיסי שהיפוכו הוא הטהרה , והוא גורר עמו איסורים בתחום הפולחן : מי שטמא אסור לו לקרב אל הקודש , אסור לו לאכול מן הקודש , ומובן שהוא מנוע מלגשת למזבח . יש מן הטמאים שחובה להרחיקם מן המחנה כולו : המצורעים ( ויקרא יד , ג . ( חוקי הטומאה והטה רה הלכו והחמירו בהדרגה במרוצת הזמן מעצם טיבם , ואף תפיסת הקדושה , שהלכה והתחדדה , גרמה להחמרה זו . ? במקרא אין כל חוק האוסר על אנשים טמאים להימצא בעיר הקודש , בירושלים . חוק כזה הוא גם בלתי אפשרי , שהרי כל אשה יולדת או כל הנוגע במת הם טמאים , ולא ייתכן לקיים אורח חיים תקין , כאשר אלה ואחרים מסוגם אסורים לבוא בעיר פנימה . לפיכך יש לראות בדברי הנביא הגזמה , או לפרש "טמא" כשם נרדף ל ^ רל , ואם כך , כוונתו לומר : לא עוד ייכנסו נוכרים לעיר הקודש * . אולם מתברר כי הרעיון שירושלים תהיה נקייה מטמאים , נתקבל על ידי אחדים כפשוטו . בספרות של כת מדבר יהודה מצוי ביטוי מובהק לתפיסה זו , המעוגן בחוקה מפורטת למדי , שתפקידה להגן על ירושלים מפני מדרך כף רגלם של טמאים . חוקה זו היא כמובן אוטופית ...  To the book