הנביאים עמוס , ישעיהו בן אמוץ , צפניה , ירמי הו , יחזקאל , עובדיה ונחום הפנו נבואות מיוח דות לגויים , וכמה מהם ( נחום , עובדיה ) ניבאו על עם נוכרי אחד בלבד . נראה שבפרקנו מקיים ישעיהו השני את מסורת הנבואות על הגויים , בנבואה המוקדשת כולה לבבל . נבואות אלה , לבד מהיותן מכוונות לעם נוכרי , מיוחדות בכך שהן ממעטות לכרוך את התוכ חה שבהן במה שעולל גוי זה לישראל ; התוכ חה מנוסחת בדרך כלל בהאשמה כללית , שעניינה גינוי התנהגותו של אותו עם בתחום המוסרי והדתי . במרבית הנבואות הללו אין הנביא תולה את גאולת ישראל במפלתו של העם הנוכרי , וכך גם בנבואה שלפנינו . על אף שישעיהו השני רואה בבשורת הישועה לגולים את עיקר שליחותו , הרי בהיותו אמון על הדפוס הספרותי של נבואות גויים , אין הוא קושר כאן את גאולת עמו במפלתה של בבל . עם זאת אין הוא נמנע מלהזכיר לבבל את חטאיה כלפי ישראל : הכבדת עול , מעבר למה שיעד ה' לעמו . ? הנבואה כולה מושפעת ביותר מנבואת ישעיהו בן אמוץ על בבל בפרק י ( עיין שם , ( ומוטיבים אחדים משותפים לשתי הנבואות גם יחד . ראשון שבהם הוא הרעיון , כי עם ישראל ניתן בידי בבל על ידי אלוהים על מנת ל...
To the book