פרק מז

והשווה לפירוש על מה , ח . הדברים אמורים כנגד התפיסה האלילית , המייחסת לכל אל זמן "לידה '' משלו ופעילות ההולמת אותו . לעומת זאת נוטל האל האמיתי הכל על עצמו , ומוטיב זה חוזר רבות בספר , בעיקר מתוך הדגשת אחריותו של האל לטוב ולרע , לאור ולחושך ( ראה מה , ו , ( ויש מן החוקרים הרואים בכך פולמוס עקיף עם אמונת זרתוסתרא . ? מעניין השימוש בפועל מן השורש סבל בקטע זה . במשמע נשיאת משא הוא מתקשר להמשך , בפסוק ז : "ישאהו על qro יסבלהו / ' ויש לו אף זיקה אל "העמסים" שבפסוק ג , המקביל ל '' נשאים " ( גם בפסוק ד '' אסכל" מקביל ל"אשא . ('' בפסקה הראשונה מופיע צירוף המורכב משני השורשים עמס-נשא : '' נשאתי כם עמוסות משא" ( א ;( בהנלשך אותו פסוק בא הפועל משורש מלט , המשמש גם בפסוק ד . לפנינו אפוא מעין שרשרת , אשר החוליות המקשרות בה הן השורשים נשא , עמס , סבל ומלט - כל פעם במשמע שונה במקצת . ? בפתיחת הפסקה מכונה העם "שארית בית ישךאל , " ואין זה כינוי מקרי , אלא יש בו משום קביעת עמדה פרשנית כלפי נבואות ישעיהו בן אמוץ . האחרון גרס , כי רק ה '' שארית" של ישראל תיגאל ( ראה על רעיון השארית , פרק ד . ( בכנותו את ה...  To the book