כל הנבואות בפרקים מ-מח עומדות בצלו של מאורע אחד : ניצחון כורש מלך פרס על בבל , מחריבת ירושלים . מן הכתוב בפרק מד , כח ניתן ללמוד , שהדברים נאמרו אף לאחר הצהרת כורש , שכן הכתוב 'ץלאמר לירושלים תבגה להיכל ונוקד '' מזכיר את לשון הצהרתו . העובדה , שמלך ככורש הוא אשר הביא על בבל את קצה והוא שהתיר לישראל לחזור לארצו על מנת לכנות את המקדש , עיצבה במידה רבה את פרשנותו של הנביא על דרך פעולתו של האל בהיסטוריה . היה בודאי קושי מסוים בעובדה , שמלך נוכרי , שאינו עובד לאלוהי ישראל , ניצח את בבל ו"גאל" את ישראל . אך מאידך גיסא , ישעיהו בן אמוץ כבר הביע את ההשקפה , שמלכי הגויים אינם אלא מבצעי רצונו של האל בהיסטוריה ( ראה על אשור בתפיסת עולמו של ישעיהו , פרק י . ( זאת ועוד : כורש יכול היה לייצג תפיסה זו יותר מכל מלך נוכרי אחר . הוא לא ייצג את האמונה האלילית שהיתה מקובלת בבבל ; אמונתו בדת זךתוס תרא ( ראה על כך להלן ) העמידה אותו בעיני הנביא כמתנגד של העולם האלילי הקלאסי . יתר על כן , כורש ידע להציג את עצמו בפני מיעוטים לאומיים שונים כמי שנשלח על ידי אלוהיהם להושיעם . לשון הצהרת כורש משק פת נאמנה את מד...
To the book