החרם בישראל ובמזרח הקדום [כח-כט]

מושג החלם במקרא משמש בשלוש הוראות , ששתיים מהן - חרם הציבור וחרם היחיד - הן שתי פנים של אותו מטבע . בתקופת בית שני התפתחה המשמעות השלישית - נידוי והוצאה מהקהל ( למשל , עזרא י , ח , ( שהיא המשמעות המקובלת בספרות חז"ל ואפילו בימינו . ענייננו כאן בשני הגוונים הראשונים ? . לחרם בשימושיו הקדומים משמעות אמביןאלנטית - הן כדבר מה קדוש ומוקדש ( למשל , בפסוקים שלפנינו , ( והן כדבר שהוא בחזקת שיקוץ וטומאה ( למשל , דברים ז , כו ; ישעיה מג , כח . ( החרם היה למעשה טאבו , דבר שהיה אסור במגע או בהנאה , בין מחמת קדושתו היתרה ובין מחמת טומאתו . בשפות שמיות אחרות הוראת החרם היא הקדשת חפצים או בני אדם לאל ? . כשמדובר בהקדשת בני אדם לאל , בא הדבר לידי ביטוי בהריגתם , וזוהי אכן משמעותו של חרט הציבור במקרא . החרם במלחמה היה כרוך בהשמדת האויב , אם בעקבות נדר שנדר העם בתמורה לניצחונו ( במדבר בא , א-ג , ( ואם כמצווה שהוטלה על העם , במיוחד בקשר להחרמת שבעת עממי כנען וכן מןץן ועמלק ( דברים ז , ב ; כ , טז ואילך ; שמואל א טו , נ ; והשווה אף במדבר פרק לא . ( לעתים לוותה מצוות החרם בנימוק , שעממי כנען לא יחטיאו את בנ...  To the book