הקללות [יד-לט]

ויקרא טו , לא ; במדבר ה , ג ; לה , לד ) ואף מחוץ לתורה בקצת שינויי נוסח ( שמואל ב ז , ו-ז ; מלכים א ו , יג ; חגי ב , ה ; זכריה ב , יד-טו ; ח , ג , ( והן שכיחות ביותר אצל יחזקאל , בן האסכולה הכוהנית , הן בנבואות הפורענות והן בנבואות הנחמה שלו ( יחזקאל כד , כא ; לז , כו-כח ? . ( סיום הברכה : "והייתי ל 3 ם לאלהים ןאף 1 ם תךזיי לי לץם , " מקשר את התפיסה בדבר השראת שכינת ה' באמצעות המקדש למעמד הר סיני , שנאמר בו : "ועתה אם שמוע תשמעו ? קלי ישמלתם את 3 ליתי והייסנם לי סגלה מכל העמים כי לי כל האלץ ואתם תהיו לי ממלכת כסנים וגוי קדוש" ( שמות יט , ה-ו . ( ואילו לאחר עשרת הדיברות ופרשת משפטים בא פירוט ההוראות להקמת המקדש תוך קביעה : "ולגשו לי מקדש ושכנתי בתוכם " ( שמות כה , ז . ( [ מ"ק ] [ יא ] ולא תגעל נפשי את : ? ם . ניסוח משפט זה בדרך השלילה מקפל בתוכו איום , הפוגם במידת מה בחגיגיות הברכה . "ולא תגעל" - ולא תמאס , לא תתעב . משמע , אין משפט זה קובע מה ברכה תצמח לבני ישראל מקביעת משכן ה' בקרבם , אלא מה הרעה שתימנע מהם . מכאן עולה , שברכת האל , הנובעת מהקמת משכנו , אינה מחסנת את בני ישראל מפורענו...  To the book