פסוקים אלה מפרטים את דרכי ביצוע הגאולה הלכה למעשה על פי שני עקרונות - יעדן של הקרקעות ומיקומן : . 1 אחוזות קרקע שיעדן חקלאי " ) קידה האלץ ( " נגאלות בכל עת עד היובל , ושבות לבעליהן ללא גאולה ביובל ( כה-כח . 2 ;( בתי מושב בעיר מוקפת חומה - זכות הגאולה שלהם פוקעת בתום השנה הראשונה לביצוע העסקה , והם אינם שבים לבעליהם גם ביובל ( כט-ל . ( לשני עקרונות אלה שני חריגים . האחד - בתי מושב בערים שאינן מוקפות חומה " ) סצרים ( " דינם כדין אחוזות '' שדה ה אלץ" ( לא ;( השני - בתי הלויים , אף על פי שהם בערים , נגאלים בכל עת וחוזרים לבעליהם ביובל ( לב-לד ? . ( שני הדינים הרא שונים מנוסחים ניסוח קזואיסטי . הם פותחים במלה "כי" ( פסוקים כה , כט ) ומשתמשים במלת התנאי "אם" לפירוט נוסף ( פסוקים כח , ל . ( מבחינת התוכן בולט הדין הראשון , המשקף הווי כלכלי קדום , שבו היתה עבודת האדמה מקור פרנסה בלעדי , ולכן גאולת הקרקע ושיבחה לבעליה ביובל קבועה ועומדת . לעומת זאת , הדין השני משקף תקופת עיור ומתייחס לבתים בערי חומה , היינו : נכסי דלא ניידי שאינם מקור פרנסה , ולכן מכירתם מותירה למוכר אופציה לגאולה תוך שנה אחת ב...
To the book