דיני אכילת הקודשים [א-טז]

שני עניינים נידונים בפסוקים א-טז : ו . איסור לכוהנים לאכול מקודשי בני ישראל בטומאה ; . 2 הבחנה בין מי שרשאי לבין מי שאינו רשאי לאכול מן הקודשים ( הקודשים משמעם כאן חלקם של הכוהנים בקורבנות ובמנחות שהוב או לה' בידי בני ישראל , ובעיקר בשר הקור בנות שלא נשרפו על המזבח ושאר מנחות , כגון מאפה תנור . ( בפסוקים א-ט נקבע , שכוהן שנטמא חייב להינזר מן הקודשים עד אשר ייטהר . הכתוב מונה שישה מצבי טומאה : ו . צרוע ; . 2 זב ( על שני מונחים אלה ראה לעיל , בפרקים יד-טו . 3 ;( הנוגע ב"טמא a * r- היינו : במי שנגע במת ונטמא ; . 4 איש שיצאה ממנו שכבת זרע ; . 5 מי שנטמא משרץ ; . 6 הנוגע באדם טמא . בפסוק ח , במעין מאמר מוסגר , נוספת על ששת אלה גם הטומאה שבאה מאכילת נבלה וטרפה . כוהן שנטמא באחד מאלה ירחץ בשרו במים וימתין עד שקיעת השמש , ורק אז יהא רשאי לאכול מן הקודשים ( על אבחנה בין שתי הטומאות הראשונות לאחרות לעניין הטהרה - ראה להלן , בפירוש לפסוקים ד-ז * . ( מפסוק י ואילך נידונה השא לה מי רשאי ומי אינו רשאי לאכול מן הקודשים . עם הקבוצה הראשונה נמנו בני משפחתו הקרובים של הכוהן - כך יש לגזור בקל וחומר מן...  To the book