פרק טז

מזוב טקאתה . אצל הזב כתוב "מזובו , " ואילו כאן נוספה המלה "טמאתה , " מפני שבאשה יש זוב - הוא זוב הנידה , שאינו צריך קורבן וכיפור על ידי הכוהן , ואילו זוב טומאתה צריך קורבן כפרה . [ לא ] והזלויןם את ? ני י ^ ךאל מטקאתם ולא ימת 1 בטמאתם ? ט ? ןאמ את מעזכנ * א \!> ר ? ת 1 כם . על הכוהנים למנוע טומאה מן העם על מנת למנוע את טומאת המשכן , שכן טומאת העם עלולה לדבוק במשכן ולטמא אותו . אדם שגרם טומאה למשכן ולא כיפר עליה , עונשו מוות מיידי מידי שמים . ? אבן עזרא מצטט פירוש של אחרים , שהוא שולל אותו מכל וכל . לפי פירוש זה , משמע "והזך תם" הוא 'ץהזהךל 1 ם , " בחסרון הה"א . נראה שפירוש זה מסתייע מלשון דוגמת "והזהךת אותם מ ?? ני '' ( יחזקאל ג , יז , ( ומהעדרה של הה '' א במלים '' בלטיהם = ) '' בלהטיהם , שמות ז , כב ;( "לבת אש = ) '' להבת אש , שמות ג , ב . ( כמו כן מצוי הנוסח '' והזהרתם" בתרגום השומרוני ובפשיטתא . אולם אונקלוס ויונתן בן עוזיאל מתרגמים "ותפךשון" בראותם בבסיס הפועל 'ץה ! ךל 1 ם" את השורש נזר , שמשמעותו התרחקות , פרישה מדבר מה , כמו : "אשר נזרו מץלי בגלוליהם כלם" ( יחזקאל יד , ה . ( אף ...  To the book