הדפוסים הלשוניים והסגנוניים

. 1 הכינוי הסופי "מו" במקום "ם , " כגון "צרימו " ( פסוק כז , ( "למו" ( לב " , ( אלהימו " ( לז " , ( זבוזימו" ( לח . ( יש לציין שבשירת האזינו הכינוי "מו " מצטרף רק לשמות , ולעומת זאת בשירת הים ( שמות טו ) הוא מצטרף רק לפעלים כגון " תבלעמו" ( פסוק יב . 2 ;( נו " ן הבאה לחיזוק ומכונה נו"ן הנחץ , כגון "ןסבבנהו " ( י ) במקום ןסבבהו , ןסבבו ; "יצךנהו " ( שם ) במקום יצךהו , יצרו ; . 3 השתמרות היו " ד של פעלי ל"י , כגון " חסיו " ( לז ) במקום חסו ; . 4 סיומת בתי"ו במקום בה " א כגון "אזלת יד " ( לו , ( במקום אזלה יד . 5 ; השמטת ה " א הידיעה כנהוג בשירה העתיקה , כגון "גוים " ( ח , ( "ארץ " ( כב ) ו"שמים" ( מ . 6 ;( השמטת מילית הזיקה אשר , כגון בפסוקים טו , יז ; . 7 השמטת מילית היחס את , כגון בפסוק ז ( פעמיים . 8 ;( הארכת מילות יחס , כגון "עלי " ( פסוק ב-פעמיים ) במקום על ; . 9 שימוש במלים פיוטיות נדירות הנמצאות רק בשירה נשגבת לצד מילים רגילות , כגון "חמר " ( יד ) לצד "יין ( נסיכם " ( ( לח , ( "תשי " ( יח ) לצד " ותשכח" ( שם ;( "פתנים " ( לג ) לצד "תנינם " ( שם . 10 ;( סמיכויות נרדפים או גיבוב נרד...  To the book