איסורי כלאיים [ט-יא]

פסוקים ט-יא באים להבהיר כמה פרטים באיסורי הכלאיים של ויקרא ואולי לצמצם את היקפם ואת תחולתם של האיסורים הנזכרים שם ( ראה "עולם התנ"ך , " ויקרא יט , יט . ( בעוד שהמקור הכוחני דורש "שדך לא תזרע כלאים " הרי ס"ד תובע : "לא תזרע כךמך כלאים " ( פסוק ט . ( כלומר אין ס"ד תובע להימנע מערבוב כל סוגי הזרעים , כפי שעולה מוויקרא , אלא רק להימנע מלזרוע בתוך הכרם , בין הגפנים , דגן כלשהו . והוא מוסיף לצד הדרישה גם הנמקה שיש בה יסוד תועלתי : במקרה זה לא תוכל ליהנות לא מן הדגן ולא מפרי הכרם כיוון שהם יהיו בחזקת קודש . ? אף האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו ( פסוק י ) יש בו משום צמצום של החוק המקורי : "בהמתך לא תרביע כלאים . " על פי הדרישה המקורית שבספר ויקרא חל איסור מוחלט להרביע את כל סוגי הבהמות . מן המציאות יודעים אנו שההכלאה הנפוצה ביותר היא בין חמור לבין סוסה , וכן יודעים אנו שאיסור זה לא נשמר בימי המקרא , שהרי המקרא מזכיר כמה פעמים את השימוש בפרדים , שהם תוצאה של הכלאת חמור וסוסה . מתיאורי המקרא עולה שהפרדים והפרדות היו בשימוש יום יומי ולגיטימי אף אצל המלכים ( שמואל ב יג , כט ; מלכים א א , לג-מד ; מל...  To the book