|
|
החברה הישראלית הקדומה היתה בעיקרה חברה פטריארכלית , כלומר חברה שהמשפחה היתה נתונה בה לשלטון האב . זה היה טיפוס המשפחה המקובל במזרח הקדום . בחברה זו היה מעמד של סמכות וזכויות יתר גם לבן הבכור . הוא נחשב למי שעתיד לרשת את מעמד אביו , ועמד לצד אביו בראש בית האב . עוד בחיי האב הוא נטל לפעמים חלק מסמכויותיו , וכן נשמר לו חלק גדול יותר משאר האחים בירושה . כל שאר האחים היו שווים זה לזה במעמדם . ואולם קרבת האחווה מצד האם גדולה היתה מקרבת האחווה מצד האב ( השווה בראשית כז , כט ; לד , כה-לא ; ויקרא כא , ג ; דברים יג , ז ; שמואל ב יג ; תהלים נ , כ ; סט , ט . ( על רקע זה התעוררו מתחים בין אחים מאמהות שונות , בעיקר בין בכורי הנשים השונות . פורמלית נקבע שהבן הבכור הוא זה שנולד ראשון לאביו או - במקרה של לידת תאומים - זה שראה אור עולם לראשונה ( בראשית כה , כד ואילך ; לח , כז-ל . ( עם זאת לפי הסיפור המקראי יכול היה הבכור לקפח את זכות בכורתו אם עבר עברה חמורה ( בראשית לה , כב ; מט , ג- ד ; דברי הימים א ה , א . ( לאב היתה סמכות להתערב במעמד בניו ובזכויותיהם ולשלול מהם זכויות בהתאם לנסיבות ( ראה בעיקר סיפ...
To the book |
|
|