דין שבוית מלחמה "אשת יפת תאר" [י-יד]

פסקה זו היא המשך לחוקי המלחמה שבפרק כ . נראה שהקטע הוא עתיק ביסודו , כמו חלקים מסוימים מפרק כ . בתוכנו ובאווירתו הוא קרוב אל פרק כ , פסוקים י-יד ; כ , יט-כ , ומביע אף הוא יחס אנושי כלפי האויב . יש סבורים שפסקה זו עשויה להיות המשך רצוף וישיר לפסוקים י-יד בפרק כ , וזאת מכמה טעמים : ו . הקטע כ , י-יד פותח במשא ומתן עם האויב ועובר אל המצור ואל הכיבוש והשבי , ופסקתנו פותחת בשבי ( א ' רופא . 2 ;( פסקתנו מתירה לקיחת נשים בשבי כפי שעולה גם מפסוק יד בפרק כ ; . 3 שני הקטעים נוקטים לשון פתיחה קזואיסטית : "כי תקרב אל עיר , " ... "כי תצא למלחמה , " ... ובשניהם מוצג מצב אפשרי שפתיחתו בנוסחה "ןהןה אם " ... ( כ , יא ; כא , יד ? . ( יש אומרים כי ניתן למצוא זיקה ויחס של המשכיות בין הפסקה הנדונה לבין פסוקים טו-יח בפרק כ , באופן הבא : תכלית מלחמת המצווה והחרמת האויב ( כ , טו-יח ) היא למנוע השפעה של עבודה זרה כנענית על ישראל ( שם , יח . ( ואפשר לומר כי המחוקק בפסקתנו בא להקשות על הנישואין בין השובה מישראל לבין האשה הנכרייה מאותה סיבה ממש : כדי למנוע את השפעתה הרעה על בעלה הישראלי . דברים ברוח זו ראה שמות ל...  To the book