המאגיה האלילית לעומת הנבואה הישראלית

במסגרת הדיונים בבעלי הסמכויות למיניהם ( טז , יח-כ ; יז , ח-יג ; יז , יד-כ ; יח , א-ה ; יח , ו-ח ) עוסקים עתה הכתובים בנושאי הכישוף והנבואה זה לעומת זה ( פסוקים ט-יד לעומת טו-כב ? . ( כישוף נועד בעיקרו להגדת עתידות ( נחש , ( ובאמצעות מעשי כשפים ניסו בני אדם לשנות את האירועים החזויים . לפי המקרא יסודם של מעשים אלה הוא בעבודה הזרה ( השווה שמות כב , יז-יט ; ויקרא יט , כו-לא ; כ , כו-כז עם הנאמר בפרקנו , ( והם מכונים תועבות הגויים . אמונת הייחוד איננה יכולה להשלים עם התפיסה שאדם מסוגל לגלות את רצון האל , היינו את העתיד , ולשנות אותו בהתאם לצרכיו . אין האדם יכול "להשתלט " על האלהות . עם זאת הואיל והאל מעוניין לגלות את רצונו מדי פעם לישראל , מן הראוי שיעמוד גורם מתווך ויקשר בין האל לבין האדם . מתווך זה הוא הנביא . הוא מהווה תחליף לקוסם , למנחש , למכשף וכיוצא באלה . הנביא אחראי להעברת המסר האלהי אל האדם , וכל מתווך אחר נאסר על פי ס " ד . ( וראה לעיל "חוקים קונסטיטוציוניים ? . (" על רקע זה מתוארים במקרא האירועים בימי המלכים מנשה , אמון ויאשיהו . בימי מנשה גברו המנהגים האליליים הללו ( מלכים ב כא...  To the book