|
|
ריכוז הפולחן יצר בעיה מעשית . כיוון שבעלי החיים הראויים להיות קרבים למזבח ( בקר וצאן ) יכלו להישחט רק כקורבנות , גם אם המטרה היתה שבשרם ישמש למאכל ( ויקרא יז , א-ט , ( הגבלת השחיטה למקום אחד משמעה היה שרק בני ישראל החיים בסמוך למקום הנבחריוכלולאכול מבשרזה . אלה הגרים רחוק יכולים לאכול בשר ציד ( ויקרא יז , יג , ( אבל ישנן הגבלות על תפריט הבשר שלהם . דברים יב , טו-כח פותר בעיה זו על ידי השוואת שחיטת בעלי חיים שמקריבים מהם קורבן לשחיטת בעלי חיים שאין מקריבים מהם קורבן . לכן כל בני ישראל רשאים לאכול במקומות מגוריהם בעלי חיים המשמשים קורבן , בתנאי שלא יאכלו את דמם . חוק שחיטת בשר החולין מובא בפסוקים טו-יט ושוב בפסוקים כ-כח . [ טו ] רק . הגבלה נוספת לריכוז הפולחן : קורבנות יש להקריב במקום מרכזי , אך יחד עם זאת שחיטה למאכל מותרת ( במקום אחר היא נקראת זבח , ראה ויקרא יז , ה ואילך . ( בכל אות נפשך . ביטוי זה מציין שסוג השחיטה שבו מדובר הוא זה המספק את התאבון , כלומר שחיטה להשגת מזון . לשימוש במילה נפש במשמעות של תאבון ראה הביטוי " נפש ךעבה , " תהלים קז , ט , משלי כז , ז ו"מתוק לנפש , " שם טז , ...
To the book |
|
|