פרק לה

שתי היקרויותיו של הפועל "ויבאו" שבפתי חת התיאור מגיעה חזרת השורש בוא לאחת עשרה פעמים . חזרה זו מדגישה את נכונותם של בני ישראל לעשות למשכן ה , ' ושמא יש בה גם הקבלה ניגודית להבאת הזהב לעגל , כדי להבליט , שכאן היתה ההתנדבות גדולה פי כמה וכמה . פעולת ההתנדבות מתוארת בתי אורים נרדפים : "אשר נשאו לבו" ( כא ;( "אשר נדבה רוחו אתו" ( שם ;( "כל נדיב לב" ( כב ;( " אשר הניף ך 1 נופת זהב לה '" ( שם ;( "כל מלים תרומת לסף ונחשת" ( כד . ( אין בתיאור חזרה סתמית על הפרטים שבפסקה הקודמת ; לעי תים מושג הגיוון בצורה כיאסטית ולעיתים בצורה של חפיפה ( ראה טבלה בעמ' . ( 209 [ י"א ] [ כה ] וכל אשה חכמת לב ? ןליה טוו . התואר "חכמת לב '' מכוון כאן דווקא ל '' חכמת ידיים , " מעין מה שנאמר בפסוק לא על בצלאל בן אורי , שה' מילא "אתו רוח אלהים ? חכמה , בתבונה ובדעת ובכל מלאכה . " [ ש '' ט ] ויביאו מל . 1 וה . השורש טוה נמצא במקרא רק כאן . הנשים טוו "את התכלת ואת האךגמן את תולעת השני ואת השש" ו ^'' ת העזים , '' כלו מר : את צמר העיזים . הטווייה נעשתה בפלך . במקבילה לפסוקינו בקטע מלוחות השורפו הבבליים ( 151-149 , V-...  To the book