ירידת משה מהר סיני ומעשיו במחנה [טו-כט]

כדי להשמידם . לכן על ה' לחזור בו ממחשבתו : '' שוב מחרון א 9 ף והנחם על הך ^ ה לע 13 ןל . 3 " ! משה מזכיר לה' את שבועתו לאבות ( ודוק : " ולי ^ ךאל עבךיף" - ניסוח הכולל גם את בני ישראל החוטאים כעת בעגל , ( שבה הבטיח לעשותם לעם גדול ולהנחילם את "הארץ הזאת" ( בראשית יב , ז ; כב , טז-יח . ( עיקרה של טענה זו : "אינך יכול להפר שבועתך ! מה יאמרו על אלוהותך , אם לא תקיים את שבועתך * ''? טיעונו של משה הוא הגיוני ומסודר ; טענתו האחרונה היא החזקה ביותר . פסוק יד חוזר על סוף פסוק יב ; בזה נעשה משה לפרקליטם של ישראל - הודות למעמדו הרם הוא מתערב לפני השליט , לפני ה , ' ואמנם ה' פועל בדיוק לפי טיעונו בקשתו של משה ? . בהמשך הפרשה פועל משה בעצה אחת עם אלוהיו , וכך נעשה לשותפו הנאמן בהנהגת עמו . [ ממ"ר ] משה יורד אל המחנה ובידיו לוחות הברית - כדי לעשות לחידוש הברית . הלוחות מתוארים כ '' מעשה אלהים . " כך מודגש הניגוד החריף בין הלוחות - שעליהם כתב האל את החוקים האלוהיים - לבין הפרתם בידי העם , עד ששבירתם בידי משה תיראה מוצדקת . ? אך בין תיאור הלוחות לבין תיאור שבירתם יש מעין הפסקה : פגישה בין משה ליהושע ,...  To the book