סממני הקטורת [לד-לח]

אבותיו , השוכנות בעולם שלאחר המוות , ונגזר עליה לנדוד לנצח ללא מרגוע . על פי זה הנוס חה "ןנכךתה הנפש ההיא מע ^ יה" היא היפוכה של הנוסחה "ויאסף אל עמיו , " שפירושה , כי אדם שמת ונקבר כדין ומותיר אחריו צאצאים שידאגו לנשמתו , הוא בר מזל , שנשמתו מצט רפת לנשמות בני משפחתו וזוכה למנוחת הנצח המצופה . ? אמונות דומות רווחו אצל עמי יוון ורומא העתיקים , וכן בקרב הערבים בתקופה הנ'ךה אסלאמית ; נידוי מחברתם נתפס כעונש נגד נשמת האדם לאחר מותו - ולא בנידויו מקהילתו בחייו - ועונש זה נתפס כגרוע אף ממוות * . נבדוק עתה מהו הקשר בין ההמתה בסקילה ובין משמעות הכרת כנידוי נשמת המת מקהיליית נשמות אבותיו בחיים שלאחר המוות . ? על פי הממצא מן המזרח הקדום , קיים קשר הדוק בין דרך הטיפול בגופת המת ובין גורל נשמתו . מי שאינו זוכה לקבורה , וגופתו מושלכת כמאכל לחיות השדה , נאמר עליו , כי נשמתו אינה זוכה למנוחה המיוחלת ונידונה לנדודים ולסבל נצחי . מלכים במזרח הקדום מרבים להתפאר בכך שהתעללו בגופות אויביהם ומנעו מהם קבורה הוגנת , ואף הוציאו גופות אויבים מקבריהן . התעללויות אלה נועדו לא רק לפגוע בכבוד המת ולתת פורקן ליצ...  To the book