פרק כג

[ ד-ה ] בפסוקנו שני דינים סמוכים הנוגעים לצער בעלי חיים ולצער בעליהם . סמיכותם באה לא רק בשל הנושא הקרוב - בעלי חיים , אלא גם הואיל ושמות שני בעלי החיים הנזכ רים בהם - "שור" ו '' חמור" - רגילים לבוא כצמד מלים קבוע . יתרה מזו : מדובר לא רק בצמד "שור" ו"חמור , " אלא נם בסומכיהם , שאף הם ידועים כצמד - "שור אי ? ף" ליד " רזמור שנ ^ ף . " "אויב" ו"שונא" הם צמד לא רק במקרא ( כגון תהלים קו , י , ( אלא גם באוגריתית - כמו : "אב בעל / שנא הד" ( אויבי בעל / שונאי הדד . ( [ י"א ] [ ה ] כי תךאה סמור שנאף רבץ תחת משאו ... תעזב עמו . כל אדם הרואה בעל חיים בצערו , אם תועה ואם רובץ תחת משאו , נדרש לעזור - להשיב את האבדה לבעליה , או לסייע לבעל החיים לקום מתחת כובד משאו , וזאת אף אם בעל הבהמה האובדת , או הרו בצת תחת משאה , הוא אויבו ושונאו . הפועל " תעזב " כאן אינו בהוראת "תנטוש , " אלא הוא גזור משורש עד'ב , המצוי באוגריתית בצורת " עדב" ( בערבית דרומית - עד'ב , ( ומובנו - " לסדר , לארגן . " מובנו של "תעזב" כאן הוא אפוא לסדר את המשא , כך שהבהמה תוכל לקום מךבצה . והשווה "ויעזבו ירושלים" ( נחמיה ג , ח ) ...  To the book