מפלת המצרים בים סוף [יג, יז - יד, לא]

בתיאור זה מניח בעל הספר את סגנון הדינים וההלכות ( דין הפסח ודין הבכורות ) ואת סגנון הכרוניקה ( סיפור המסע ) וחוזר אל סגנון הסיפור האפי , המצטיין בעלילה דראמתית ובלשון פיוטית . בניסוח בהיר יותר מתוארת ההרגשה בשני המחנות - במחנה מצרים ובמחנה ישראל ; במחנה מצרים התפכחות והתגייסות מלאה לרדיפה אחר בני ישראל , ובמחנה ישראל - פחד מפני המצרים , צעקה אל ה' ותלונה מרה על משה . ובתוך מהומת המרד במחנה ישראל עומד משה לחזק את רפיון ידי העם , ומודיע להם את כוונת ה ? . ' הפרשה מגיעה לשיאה הדראמתי כאשר שני המחנות ניצבים זה לקראת זה , ועמוד הענן מפריד ביניהם ומונע מן המצרים הרודפים להכות בבני ישראל . תמונת השיא באותו לילה היא בקיעת ים סוף , מעבר בני ישראל ביבשה ומפלת מצרים באשמורת הבוקר . הסיפור מסתיים בתוצאות נס התשועה : העם שראה את התשועה התמלא יראת ה' והאמין בה' ובמשה עבדו . לפנינו שינוי דראמתי ברגשות בני ישראל - מרגשות של יראה פיסית ממצרים " ) וייראו מאד" - יד , ה' י ) ליראת " ) וייךאו ה ^ ם את ה - "' שם , לא ) ומתלונה ותרעומת כלפי משה ( שם , יא-יב ) אל אמונה בה' ובמשה עבדו ( שם , לא . ( בסגנון עממי...  To the book