האותות [א-ט]

בפסקה זו מסופר על שלושה אותות , שעשה ה' למשה כדי לשכנעו לקבל עליו את השליחות להוציא את ישראל ממצרים : מטהו נהפך לנחש ( ב-ה ;( ידו נצטרעה ( ו-ח , ( ומים שלקח מן היאור נהפכו לדם ביבשה ( ט . ( ביסוד תיאור זה נמצאת אולי מסורת על תחרות בין משה לבין חרטומי מצרים , שהיתה בנויה על שני אותות , ועוד אות שלישי , שהוא השיא . סיפור קיומה של תחרות זו לא הובא בהמשך בשלמותו , והוא הוטמע בחלקו בהרכבו הסופי של סיפור עשר המכות ? . האות הראשון - הפיכת המטה לנחש ( תנין ) - שימש לעורך סיפור המכות כמבוא לעשר המכות ( ז , ח-יג . ( הסיפור על הצרעת נעלם כמעט כליל ; הוא נתגלגל , כפי שניתן לשער , בסיפור על מכת השחין , שכן "שחין" ו"צרעת" זהים הם , כעולה מן הנאמר על הצרעת בויקרא ( יג , יח-כג . ( במיוחד יש להדגיש את הפסוק המזהה אותם " וטקזאו הכהן , נגע צרעת הוא בשרץ פךרוה" ( שם , פסוק כ ;( והשווה נם את צירוף הפועל פרח ל '' שחין" בסיפור מכות מצרים '') לשחין פרח אבעבעת" - שמות ט , ט ) ובנאמר בויקרא על הצרעת " ) צרעת הוא במכןה פלחה - '' יג , כה ועוד . ( את האות השלישי - השיא : הפיכת מי היאור לדם - שיבץ עורך סיפור המכות ...  To the book