ערי מקלט בישראל ובמזרח הקדום

במזרח הקדום היו קיימים מקומות בעלי אופי מקודש , שהעניקו חסות וחסינות לכל מי שנקלע לתוכם . במסופוטאמיה היו ערים בעלות זכויות כידינו , שהעניקו ערבויות להגנת תושבי העיר מפני פגיעה בביטחונם האישי : '' הנכנס לתוכה זכות הכידינות מובטחת לו , ואף כלב שנכנס לתוכה לא ייהרג . '' במקום אחר נאמר , כי אסור לשפוך את דמו של תושב העיר ניפור הקדושה , בהיותו מקודש לאל אנליל . ערים עתיקות בממלכה הסלוקית המשיכו לשמור על מעמדן כערי חסות ומקלט , והמלכים היו חייבים לשמור על זכות מקלט זו . ערים אלו היו מכונות קדושות ובעלות חסינות , ותושביהן היו משוחררים ממיסים ומשירות צבאי . ? במצרים לא ידוע על ערים המעניקות מקלט , אלא על מתחם מקודש המקנה זכות זו . מתחם זה שימש מקלט לא רק לרוצחים ולמורדים , אלא גם לבעלי חוב ולנרדפים אחרים . הממונה האחראי על רשות המקלט היה הכוהן הראשי , ועם מותו השתחרר החוסה בעירו ; נוהג זה עשוי לשפוך אור על דין עיר המקלט בישראל , שלפיו משתחרר הרוצח בשגגה מעיר המקלט עם מות הכוהן הגדול . ? על פי עדויות מיוון , ניתנה זכות המקלט בשתי צורות : זכות למחסה זמני בשעת סכנה , ( hiketera ) הניתנת לנרדף על...  To the book