פרשה זו עוסקת בעיקרה בנדרי נשים . היא פותחת אמנם בחוק הנדר החל על כל איש ( ג , ( אך כיוון שאין דין איש כדין אשה בענייני נדרים , מתעכב המחוקק על נדרי נשים . נראה שפרשה זו נסמכה לפרשה הקודמת לה בשל הזכרת '' נךךיקם '' בחתימת פרק כט . דיני נדרים נזכרו במקומות אחרים בתורה ( ויקרא ה , ד-ה ; במדבר ו ; דברים כג , יט , כב-כד , ( אולם זהו המקום היחיד העוסק בנדרי נשים . הכתוב מבחין בין נדריהן של נשים הנתונות לק ? רות אביהן בנעוריהן , בטרם נישאו לאיש , או למרות הבעל לאחר נישואיהן - לבין נדריהן של נשים גרושות או אלמנות , שמכוח מצבן המשפחתי הריהן עומדות ברשות עצמן . אותה סכמה תיאורית של הנדר חוזרת שלוש פעמים ( פסוקים ד-ו , ז-ט , יא-ינ ) בשינויי לשון וסגנון קלים . שלושת הפסוקים האחרונים בפרק ( ידיז ) חוזרים ומסכמים את הנושא כולו . [ י '' א ] הנדר הוא אמנם שבועה בשם ה , ' אולם אם { ךךה אשה בנעוריה בבית אביה , יכול אביה להפר את נדרה ביום קומעו עליו . לאחר נישו איה נתונה זכות זו לבעלה . אך אם כפה עליה להפר את נדריה לאחר זמן , ולא ביום ^ ומעו על הנדר - ישא הוא את עוונה . גרושה ואלמנה עומדות ברשות עצמן ,...
To the book