מבחינת הסוג הספרותי אפשר לשייך את שירת הבאר לשירת העבודה , שירת העובדים והעושים במלאכה כדי להנעים לעצמם את הזמן וכדי לעודד את עצמם בעבודתם . שירת הבאר היא שירת הנודדים העוברים במדבריות ומחפשים להם ולמקניהם מים . לא ייפלא שהיא רווחת מאז ומקדם בקרב הנודדים במדבריות עד היום . על כך מעידים חוקרים , שתרו את מדבריות הנגב וסיני ואת מדבריות עבר הירדן המזרחי החל במאה ה' לסה '' נ . הקדוש הנוצרי וילוס מספר , שהערבים הנוד דים במדבר נותנים קולם בשיר במצאם מים . מוסיל ואחרים אף הביאו שירים דומים בתוכנם ובמקצבם לשירת הבאר , כגון השיר הערבי ( בתרגום לעברית : ( עלי באר זךמי > 3 ץפע שתו לאל תבזוה במטה וזפךניה נוהגם של הבדווים לקרוא את הבארות שחפרו על שמם של זקני השבט יכול לסייע בידינו לבאר אל נכון את הדברים בשירת הבאר " ספרוה שרים כרוה ? דיבי העם . " הבארות היו גם מקום מפגש לעוברים ושבים , לשואבות ולרועים , וגם אלה - בשעת שאיבה ושתייה - נתנו קולם בשיר , ובכלל זה בשירים שנתחברו לכבוד כריית בארות . ? שירת הבאר הקצרה בנויה על פי עקרון השירה בעלת המקצב הניתן לזכורה ולשירה . נראה שיש לחלק אותה
To the book