מחנה ישראל אורגן כבר לשהייה במדבר ( פר קים א-ד . ( המחנה מקודש וחייב להישאר טהור . הצו המובא בפסוקים אלה מחייב להר- חיק מן המחנה את כל הנגוע במחלת עור מידבקת " ) מצךע" - בויקרא מפרק יג ואילך , ואילו כאן - "צרוע , ( " מי שסובל מפליטה מתמדת מאיברי המין , אולי " ) gonorrhea זב , " השווה ויקרא טו , ( ומי שנטמא במגע עם מת '') טמא לנפש , " השווה במדבר יט . ( מקרים אלה נחשבו כטומאה חמורה , דבר המשתמע מכך , שטיהורם נמשך שבעה ימים והיה כרוך בטקס מורכב . כמו כן הם מדביקים בטומאתם אנשים וחפצים הבאים אתם במגע . במקרה של צרעת , עובר הנגע מן המצורע אל כל הנמצאים עמו תחת אותה קורת גג ( השווה ספרי במדבר א . ( אולם סכנתם החמורה של נגעים אלה אינה העברת הטומאה לאנשים או לחפצים , כי אם הפגיעה בקדושת המחנה '' - מסנילזם אשר < וני שכן בתוכם" ( פסוק נ ? . ( מבין שלושת נושאי הטומאה הנזכרים כאן רק המצורע מצווה לצאת מחוץ למחנה ( ויקרא יג , מ ) ובתקופה מאוחרת יותר - מן העיר ( מלכים בז , נ . ( לפי חז"ל שולחו הזב וטמא המת מן המקדש ומהר הבית , אך לא מן העיר ( ספרי במדבר א ; פסחים סז , ע"א ; סח , ע '' א * . ( בניגו...
To the book