פרק נ

ב ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו . מצרים היתה מפורסמת ברופאיה , ראה ' התיאור אצל הומרוס , באודיסיאה ד , 230 ואילך : "ארץ מצרים מגדלת סמי רפואה רבים . מהם רבים מביאים מרפא בהיותם כתושים , ומהם רבים מזיקים , שם כל אדם רופא יתרון לו על אנשים אחרים . " חניטת הגוף היתה מנהג מיוחד למצרים , והירודוטוס מספר עליה כך : "תחילה מוציאים בברזל עקום דרך הנחיריים את המוח ושופכים לתוך הראש סממנים שונים . אחר כך מוציאים את המעיים , ממלאים את הבטן בבשמים שחוקים ... שורים את הגווייה בנתר שבעים יום ... וכורכים אותה בסדיני בוץ ולאחר מכן שמים אותה בארון '' ( ב , 86 ואילך . ( [ מ '' ו ] וימלאו- לו ארבעים יום . מתעודות מצריות מימי השושלת ' השמונה עשרה ועד לתקופה ההלניסטית עולה , שהזמן הנחוץ לחניטה היה שבעים יום , אך יש גם יוצאים מן הכלל הזה , ומוזכרות תקופות של עשרים , שלושים ושניים , שמונים ואף מאתיים יום . ךיודור ( א , ו ( 9 אומר , כי החניטה נמשכה ארבעים יום . ויבכו אתו מצרים שבעים יום . דעתם של מספר אניפטולוגים היא , שמשך האבל היה תלוי בזמן החניטה . בתקופה המאוחרת ביכו את מות הפר הקדוש אפיס במשך ...  To the book