|
|
אחד מקווי ההיכר האופייניים לסיפורי האבות , הוא המגמה להסביר בדרך סיבתית ( אטיולוגית ) את התהוות היחסים שבין עם ישראל לשכניו . בפרידתו של לוט מאברהם יש מעין הסבר להתהוות נחלתם של עמון ומואב . פרשיות הגר וישמעאל מספקות רקע לתיאור צמיחתם של שבטי המדבר וארץ קדם . הבריתות שכרתו האבות עם הפלשתים ( כא , כבלד ; כו , כו-לג ) ועם ארם ( לא , מד-נד ) יש בהן משום התוויית יחסים עם השכנים מצפון ומדרום , שהיו בתקופות מסוימות אויביו הגדולים של ישראל ( עמוס א , ג-ח ; ישעיה ט , יא ועוד , ( ואילו פרשיות יעקב ועשו משקפות את פקעת היחסים שלעתיד לבוא בין ישראל לאדום . בפרק שלפנינו מסופר על ניסיון כושל לכרות ברית עם תושבי ארץ כנען , ואף בו יש משום סימן לבאות . ? במרכז הפרק עומדת בעיית החיתון בין בני יעקב לבני שכם : " והתחתנו אתנו , בנתיכם תתנו לנו- ואת בבתינו תקחו לכם" ( פסוק ט ; והשווה נם כא , ( ויש בכך מעין הקדמה לאזהרות בחוקה הישראלית , שלא לכרות ברית עם יושבי הארץ ולא לבוא אתם בקשרי חיתון ( שמות לד , יב-טז ; דברים ז , ב-ד . ( לשון זהה לזו פרק לד מפת ערי הוזוי בארץ ישראל החלים נאחזו בארץ ישראל בשני תחומים ע...
To the book |
|
|