יעקב רועה צאן לבן

את הרקע לפרשת הסכסוך בין יעקב ולבן בדבר עבודת יעקב ושכרו יש לראות בהסכמים שנהגו בעבר ( וכן נוהגים היום ) בין בעלי העדרים והרועים . בשל אופי עבודת הרועה לא ניתן לשלם לו בדומה לשכירים אחרים : הנוהג הרווח מאז ועד היום הוא להטיל על הרועים חובת אחריות על הנזקים שיגרמו לעדר המופקד בידם , ועם זאת - לשלם להם , על-ידי מתן אחוז מסוים מן הוולדות הנולדים בעדר ( כ 10 עד 20 אחוזים מהם , ( וכן מתנובת הצאן . מכל מקום , הבעיה שניצבה לפני בעלי העדרים היתה , כיצד להבטיח את עצמם מהונאה מצד הרועים , העלולים למכור כבשים ועיזים מן העדר ולהצהיר לאחר מכן שאבדו , או - במקרה של הפלה בעדרם האישי של הרועים - חששו בעלי העדרים שמא יקחו הרועים טלה , שזה עתה הומלט בעדרו של בעל העדר , ויחליפוהו בנפל של רחלתם , בתואנה שההפלה אירעה בעדרו של האדון ? . מאידך גיסא , לא היה זה סביר להטיל על הרועה אחריות מוחלטת ומקפת לנזקים מגורמים , שאין לרועה שליטה עליהם , כגון פשיטת נוודים על העדר , מחלות ומגפות או התנפלות חיות טרף - במיוחד בלילות . בעיות אלו משתקפות בחוקי ח'מוךבי ( סעיפים , ( 267-263 וכן בחוזי החכירה שנערכו לרועים במזרח ...  To the book