סיפור מגדל בבל

עיון במבנהו הספרותי ובדפוסי סגנונו של סיפור מגדל בבל מראה על אמנות ספרותית משוכללת , הבאה לידי ביטוי בהבעה מרוכזת , בחינת "מועט המחזיק את המרובה . " גיבוריו של הסיפור הם שניים : האנושות והאלוהים . האנושות , המכונה כאן "כל הארץ" ו"בני האךם , " מתוארת כדמות " אחת מלוכדת , המדברת '' שפה אחת וךברים אחדים , '' אשר יזמה מזימה / ניגשהבמתןלביצוע " ה . האלוהים מתואר כאן בראשונה כחושש מיוזמות האדם , שאינן יודעות גבול , ולבסוף ככל יכול , המסכל את תוכניות האנושות המתמרדת . ? הסיפור נחלק לשני חלקים השווים בגודלם : הראשון ( פסוקים א-ד ) נושאו מעשה האנושות , השני ( פסוקים ה-ט ) - מעשה אלוהים . שני החלקים נמצאים , מבחינה ספרותית , גם בהקבלה החופפת במישרין - זה מול זה - וגם בהקבלה כיאסטית , החופפת בסדר הפוך זה את זה . בשתי ההקבלות מצאנו שימושי לשון משות פים , המכוונים להדגיש את מעשה האנושות לעומת מעשה האל . בהקבלות אלו אפשר לגלות שתי מערכות . המערכה הראשונה : פסוקים א-ר ( מעשה האנושות ) שפה אחת וךברים אחדים . הבה נבנה לנו נעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ  To the book