אריסטו על הפרונזיס, ומקאינטייר על המידה הטובה

המחנך הטוב הוא פרונימון בכך שהוא יודע , ידע מעשי , מה טוב לעצמו , לילד ולחברה . כיצד יודע הפרונימון מה טוב לאדם כאדם ? מה מבטיח לו שהפרשנות שהוא מעניק למצב היא הנכונה ? כיצד הוא יודע שהוא ניחן בנוס מעשי תקין ביחס לחייו שלו וביחס לחיי תלמידיו ? כיצד אפשר לפתח אינטואציה שכלית שכזו ? אריסטו סבר שיכולת הראייה הנכונה מאפיינת את האדם הניחן "במידת האופי הטובה" " 1 ארטה . 1 " המידה הטובה היא שם כולל לתכונות האופי ( כגון : אומץ לב , יישוב הדעת , נדיבות , צדק ) שמכוחן נהיה האדם לאדם טוב . בניסוחו של מקאינטייר : "מידה טובה היא [ בתפיסת אריסטו ] תכונה המאפשרת ליחיד לנוע לקראת היעד [ טלוס ] הייחודי לאדם ... [ שהוא ] החיים הטובים" ( מקאינטייר , . ( 205-204 : 2006 / 1984 לדעת אריסטו היחס שבין אדם לאדם טוב , דומה ליחס שבין נגן לנגן טוב , או כין מורה למורה טוב . בכולם התואר "טוב" מציין את מי שמצטיין כנגן , כמורה או כאדם . מטרת הנגן היא להיות נגן טוב , מטרת המורה היא להיות מורה טוב ומטרת האדם היא להיות אדם טוב . בשלושת המקרים מדובר במטרה שהיא "פנימית" לפעילות ולפיה נמדד ערך הפעילות , למרות שיכולה להתלוו...  To the book