סיום שהוא פתיחה: אריסטו, הידע האנושי והמורה המחנך

עד כאן באשר למה שלא ראוי לעשות בהכשרה להוראה . במהלך הפרק הראיתי מדוע השאלה האפיסטמולוגית "מה המורה צריך לדעת " ? אינה צריכה לעמוד במרכז ההכשרה . הנחת היסוד של תכנית ההכשרה המוצגת בספר זה , היא שיש להעמיד במקומה את השאלה האונטולוגיה "מי המורה צריך להיות , " ? מה טיבה של הכשרה זו ? כיצד היא אמורה להיראות ? כיצד אפשר להצדיקה ? בפרקים הקודמים הובא סיפור המסע של קבוצה של מורים מחנכים ( סגל המכללה , ( מורים במערכת החינוך ומורים מתבשרים ( סטודנטים ) המבקשים להגדיר ולפתח את זהותם המקצועית במהלך תהליך ההכשרה . הספר תיאר את מסעם , המשיג אותו , בירר את התנאים הנדרשים לקיומו , וביקש להמחיש שמסע זה הוא אכן בגדר הכשרה נאותה למקצוע ההוראה . להצדקה הפילוסופית של המסע נקדיש את הפרק הבא של הספר , אך בינתיים נאמר כמה מילים על תפיסת הידע המקצועי של אריסטו , שכן לתפיסה זו הייתה השפעה חשובה על הנעשה במסגרת תכנית שח"ף . אריסטו , 1973 ) ספר ( V 1 ! 3 מבחין בין ידע עיוני לבין ידע מעשי . ההבחנה בין שני סוגי הידע היא מהותית , שהרי כבר ראינו שאדם יכול לדעת משהו מבחינה תאורטית מבלי שיוכל ליישם ידע זה הלכה למעשה ....  To the book