פרק שני פנים רבות לסטייה

' ובכן מוצא אני בי זה החוק , אנוכי רוצה לעשות הטוב , ודבק בי הרע ' . ( איגרת פאולוס השליח אל הרומיים ד כא ( ' הפנרמנולוגיה של הסטייה הפנומנולוגיה של הסטייה נלמדה בעיקר מנקודת ראותו של הפרט , ואילו התיאור המבני , לפי המסורת הדירקהיימית , נוטל את הקבוצה כיחידה של ניתוח . נקודה זו נוגעת להערכתם הנכונה של ניתוחים מבניים של הסטייה , כגון מאמרו של מרטון על "מבנה חברתי ואנומיה . " לכאורה , עוסק מרטון בסוגים שונים של סטייה אינדיווידואלית ; אולם עיון מעמיק יותר מגלה , כי מרטון מתאר את הסתגלותם של פרטים לקונפליקטים הקיימים בין המבנה החברתי לבין המערכת הנורמטיבית המתייחסת אליו , ועוד , רובן של ההצגות המבניות של הסטייה , האנומיה והניכור , למן דירקהיים , דרך מרטון ופרסונס , וער לסימן ואחרים , רואות בסטייה הערכית ובהתנהגות הסוטה ישות אחת . לכל היותר רואות הן בסטייה הערכית גורם המקדם התנהגות סוטה . אולם ניתוח פנומנולוגי חייב להבחין בין התנהגות סוטה לבין סטייה ערכית , הנוגעת להינתקותו של הפרט מן המערכת הערכית של הקבוצה , ואשר לא תמיר ניתנת להבחנה בהתנהגותו של הסוטה הערכי . גורם פנומנולוגי שלישי לסטייה...  To the book