המחקר הנרטיבי

משלהי המאה התשע עשרה ובמהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים נווטו מדעי ההתנהגות באופן כמעט בלעדי על ידי פרדיגמה פוזיטיביסטית שהצהירה שקיימת מציאות אחת ושיש לחקור אותה באופן אובייקטיבי , נייטרלי ומדויק . לפי פרדיגמה זאת , על מנת ליישם את הדיוק המיוחל רצוי לנתח את הממצאים המדעיים באופן מתמטי-סטטיסטי ולהסתייע בחשיבה מתמקדת , החותרת לתשובה הנכונה והבלעדית . אי לזאת , הפרדיגמה הפוזיטיביסטית חייבה חקירת מדגמים המייצגים את האוכלוסייה במגמה לחשוף את החוקיות האוניברסלית . על רקע זה הוצג הניסוי בתנאים המדודים הניתנים לשליטה של המעבדה , כשיטה המדעית העדיפה ביותר ( Kuhn , 1973 ) המחצית השנייה של המאה העשרים בישרה את לידת הקונסטרוקטיביזם , פרדיגמה אשר התפתחה כמחאה נגד הפוזיטיביזם והפכה את זירת מדעי ההתנהגות למגוונת יותר . מנקודת ראות אפיסטמולוגית , הפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית גורסת שקיימות אמיתות לרוב , שהאמיתות הללו משתנות מדי פעם ושיש לעגן את הגדרת המציאות בפנומנולוגיה הייחודית של החוקר והנחקר . מתפיסה זו נובע , שקיים צורך חיוני לחקור את האמת כמעוגנת באדם מסוים או בקבוצה נתונה בסביבתם הטבעית והיום י...  To the book