סיכום

בתחילת כתיבתו של פרק זה חיפשתי הגדרות . התחבטתי כיצד ניתן להכניס דמיון פרוע ורצון חופשי למסגרות מסודרות . תחושתי החזקה ביותר בסיומה של הכתיבה היא שעל אף חיותו הרבה , התהליך הזה כמו קפא על מקומו עם סיומו . אני חשה כאילו התהליך איבד את תכונות השינוי המתמיד שבו ואת יכולת הצמיחה הבלתי פוסקת שלו . הרווח המשמעותי ביותר מן הכתיבה היה ההמשגה שעזרה לי בבהירות המחשבה . בהירות המחשבה עזרה במעשה ההוראה , וכך יצאתי בסופו של דבר נשכרת . נשארתי ספקנית לגבי היכולת להעביר את דרך העבודה באופן מובן ובהיר כיחידת הוראה הברורה לתפעול . עם זאת , אני מאמינה שהצלחתי להעביר משהו מאותו "מאחורי קלעים" מורכב ומסובך של עבודת הנחיית סטודנטים בנושא "הגשת חומרי אמנות כמודל חינוכי . " לסיום , כפרידה , אני מוצאת שהמטפורה הבאה נכונה עבורי : אסיף מחרוזת הפנינים התפזרה לכל עבר , עוברי אורח ליקטו אותן אחת אחת , בזהירות יתרה , כאבנים טובות , את שזרת זכוכיות לצווארך לא הבחנת בדקויות , צעד אחר צער , התקדמת בקצב הנשמע סדיר ועקבי . למראית עין נראית ככל עוברי האורה , אך במבט קפדני יותר , ניתן היה להבחין , שאינך מצוידת כמותם , באו...  To the book